Posted on

שנה לאבא מנחם

בגולן

היית המבט, אבא,

המבט שנח עלי מתחפרת בגולן

מן המקום הזה חילצת שם, משלך,

ואני הושטתי יד ונגעתי

בקצה, בדיוק בקצה היכן שהארז והבז

המצווח

משתפלים אל הבקעה.

הדלקתי שתי להבות רעועות

אחת לך, אחת לאמא שהסבה מבטה אליך

שאולי תראה ותנטוף דמעת נשמה.

כשהיית תינוק בבית הירוק שבטבריה

וצלצלו גמלים בחלונך, צלילי כנען,

צליל אחד הונח במבט

ואני קטפתיו עם שחר

ולא נואשתי, ולא הלכתי שחוח.

התנחמתי

Posted on

שלושה שירים על אלוהים

1

יושבת זקופה ושקטה

צינור שקוף מחבר בין כתר ראשי לבין

אינסוף שמים.

אלוהים מלפני, מצדדי, מעלי ומתחתי

הוא העומד.

ובחיבור בין כתר לבין שקוף פני תינוק נצמדים

לפני.

האם זו אני שאהיה? או אלוהים התינוק?

2

כלנית הלוגנית נפתחת במרכז הקודקוד

מסגול ואדום לכחול, ללבן.

חיקה מפזר אבקת פוריות שחורה,

וכשעליה הקמוטים נפקחים

היא שולחת צבעיה ענווה ובוטחת

אל האל המתענג.

3

כשרחצתי את אמי ההולכת ונמוגה

מזוהמת גופה

הופיע אלוהים במקלחת

וחייך אלי

חמלה.

Posted on

אם/ליום הולדתי

חלל הבטן אינו מקום אלא אגם אפל

אלא מנהרה שבה אבד הזמן

שטיפות הפוריות אוזלות ונוזלות ממנו.

איזה מין אי מקום מגדירים דפנותיו?

מהו הכוכב שמתפורר בו?

היכן האיילה שהסתתרה בין חגוויו?

עקבות נשמה קטנה כזיכרון נשימה זהירה,

כמעט שאיננו אבל עדיין רשום בקו דק, מתעקש, מתעגל

אמי הולכת ונעלמת אל זיכרון אבי

כמו אסקימוסית על ראש הר קרח

ואני קוראת שובי!

ואינה שבה. חוט שזור בין חלל בטנה לחלל בטני

עוד מעט קט ויקרע ולא תשוב.

אשב שבעה ונשמה קטנה ונשימה זהירה

יתעגלו, ירחבו, יתכלו.

כל חיי אני עוברית נוצרת נולדת,

פוסחת על הסעיפים מבקשת אור

מגששת גבולות

נושמת אל ההזדקנות

מה המקום? מה הדרך? לאן את נעלמת אמא?

היכן חיקך?

היכן ידיך העטופות בריח תפוזים ודבש?

חמלה גדולה ובודדת

Posted on

צ'אקרה

בשתי אצבעות אוחזת חוט להט

מזוין בתשוקת זהב טבורית.

אור נצרב בכוכבי עורי

רושם נדבכים של שריטות אור.

אין תשוקה בגוף ללא נשמה

אין תשוקה בלעדיך

תשוקה למשאלה שיהיה, שרק תהיה,

כשופר איל קורא מתוך קרביים

ואיננו?

רוח קל צפרירי מנשב סנטימטר מהעור

מתוכו ומעליו כך ששקט.

הדי שירים ישנים מתנגנים כשיירים ושוב

המכאוב שיהיה, שרק תהיה.

שרק יעבור חוט הלהט מטבורי לטבורך

וזהב יכסה את החור הפעור בין שפתיים

מוצצות אש.

ומה עוד? שרק תהיה ולא תחדל

מלשלוח קרני  זהב ממיסות אל העור הנצרב.

חוזרת, שבה וחוזרת, רוצה,

רוצחת, רוצעת את אוזני אל מפתנך ומייחלת,

לא מוותרת על הבוער

ובכל זאת שקט.

ציפורים משייטות סנטימטר מהעור, מתוכו ומעליו.

משק כנפיהן מרעיד מיתרים קטנים

שולח רוח אל הצריבה המתמשכת.

עוד רגע ואיננו. שרק תהיה.

Posted on

במספרה

על הקיר של סימה הספרית באותיות שחורות גדולות:

"אל תבקשו בחוב" "אל תביכו אותי"
ואפשר גם –
אל תבקשו בשקר
אל תבקשו ברוע
אל תבקשו בניצול.
בקשו בשלום ורדפוהו
בקשו באמת, בקשו ביופי, בקשו בטוב.
אל נביך אותה ואותי ואת
אנשי שלומי האמונים
ולאן נוליך את החרפה?

Posted on

ליל שבת

שבת שלום

ליל שבת

 1

 כמו בפרסומת מגאזין אמריקאי

מעוצבות בניקיון בטוח

בובות ליל שבת

כנגד כותל וילון, שולחן קטן ורוד, פנכות סגלגלות

אש נרות, דביקות של טופי מתערסל

על לשון של מתק זר,

בנות בובות ללא מין ומוות.

ריח עוף נרצע עולה מן המרק,

נחת עיוורת של עונג שבת.

פתאום מתערבל עשן דק, קמאי,

אש זרה חורכת כותל וילון,  פנכות, שולחן ורוד, בובות,

אש מרקדת על גווילי שמלת השבת

והופכת פחם זהוב.

2

ימי אש ללא מלאכים

ימי נסיגה ונגיעה מהוססת בחלבי שמלפנים.

ירח זוהר באור שאול

אור נע על פני המים מתערסל בגוון הולך ומאדים

מתאים לעור נא, מתגבה על פני אדוות הים.

שקט ליל שבת.

שעת הזאבים.

מלכת השקט טופפת

ברגליים קטנות על מצחי הכואב ממאמץ ימי החול,

הס. חנה'לה נמה ולא קמה.

אלגיה לשמיכת הפוך

 בערוצי שמיכת הפוך

שטים רוחות של אווזים מן הגלות

ובחוטי אויר שקוף זורמים גלי הרצף

נוצות שסבתא הביאה מארצות אשכנז

שאימא שלה גולדה מרטה

מן הרכות האלה המכתרות את הצוואר השחוט

שאימא הפריחה אותן מעבר לים

ואני זהבה, צברתי וקשרתי היטב

והקפדתי למצוא נחמה

כי לא תהיה אחרת.

Posted on

דיווח: יום כיפור, מדרון יפו

 

שָׁמַיִם קַבְּלוּ אוֹתִי,

שֶׁמֶשׁ בְּמַצַּב שְׁקִיעָה, אוֹר בְּמַצָּב נִשְׂגָּב

רְאוּת שְׁלֵמָה לְאָפְקֵי הַיָּם וְלָעֲיָרוֹת הַכּוֹרְעוֹת לְרַגְלָיו.

מֵאָחוֹר מְגַלֶּה הָהָר אֶת אֱלֹהָיו.

אֲנִי מְצִיצָנִית נִצְחִית, אַסְפָנִית פְּרָטִים,

לוֹכֶדֶת רְגָעִים וְעוֹלָמוֹת,

הוֹזָה מִשְׁאָלוֹת שֶׁל אֲחֵרִים,

עַרְמוּמִית.

נוֹשֶׁמֶת אֶת עָצְמַת הָרֵאָה הָעֲנָקִית הַזּוֹ

וְכָל מִי שֶׁמֵּת בָּהּ.

יוֹנֶקֶת אֲוִיר וּמְשַׁחְרֶרֶת אוֹתוֹ אֶל הַמַּיִם

כְּמוֹ דָּג מְפַרְפֵּר.

מַצִּילָה אֶת חַיָּיו.

זִמְרַת עֵץ הַשָּׂדֶה הַמְסֻקָּס, הָעַקְשָׁן,

מֻשְׁרָשׁ בְּאַדְמַת טְרָשִׁים שֶׁל אֶרֶץ מְשֻׁנָּה

בְּמִדְרוֹן יָפוֹ הֶחָשׂוּף, חָלוּד, מִתְפּוֹרֵר כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ,

לְלֹא שִׁפּוּר וְשִׁיּוּף וְשִׁפּוּי וְחִפּוּי.

מַשֶּׁהוּ נִפְתָּח,

לֹא בִּלְשׁוֹן חַרְצֻבּוֹת

כִּי אִם דִּמְיוֹן וּנְשָׁמָה נִפְתָּחִים אֶחָד אֶחָד.

דַּיָּגִים מְדֻכָּאִים צוֹפִים וּמִתְנַחֲמִים

בַּנְּהִיָּה עִם הַחַכָּה אַחַר הַטֶּרֶף הַקָּטָן.

וְהָאַצּוֹת צְנוּעוֹת, פּוֹשְׁטוֹת אֶצְבָּעוֹת דַּקּוֹת עַד כִּמְעַט לִפְנֵי הַיָּם,

אֲבָל לֹא מַמָּשׁ.

הַכֹּל כְּפִי שֶׁהוּא, נוֹטֶה לִהְיוֹת טַבּוּר שֶׁל יֵשׁ וְשֶׁל רֵיקוּת

בִּקְצֵה רוּחַ נְשִׁימָתִית

לוּטָה בָּעֲרָפֶל.

כָּל הַלּוּט מְרַטֵּט בָּאֲוִיר

וְנִכְסָף לָבוֹא אֶל פִּתְרוֹן

בְּיוֹם כִּפּוּר מִצְטַמְצֵם הָאֱנוֹשִׁי עַד מַהוּתוֹ.

אָדָם קָטָן יוֹשֵׁב עַל שְׂפַת שׁוֹבֵר גַּלִּים בְּיָפוֹ שֶׁל יָם תִּיכוֹן

מַשִּׁיל וּמַשְׁאִיר מְעַט מִתָּאָיו עַל הַסֶּלַע,

וּכְהֶרֶף עַיִן הוּא נְקֻדַּת תּוֹדָעָה בַּנֶּצַח

"בְּדִיל וַיַּעֲבֹר"* וְהָיָה כְּלֹא הָיָה.

תָּא זִכָּרוֹן.

נֶצַח מַבָּט בֵּינִי לְבֵין סְפִינָה שֶׁל חֶסֶד בָּעוֹלָם.

*  "בְּדִיל וַיַּעֲבֹר" – מתפילת יום הכיפורים

Posted on

נוף – שיר מתוך הספר "ערוצים"

נוף

 אֵשֶׁל, עִגּוּל יָרֵחַ, כּוֹכָב מְשֻׁנָּן, פַּס שֶׁל יָם וְחוֹמָה.

עֵץ הָאֵשֶׁל סוֹפֵד לִי נְעוּרַי,

יָם מְחַבֵּל בְּפִנּוֹת נִסְתָּרוֹת,

עֵינֵי יָרֵחַ מְמוֹסְסוֹת אֶת עֵינַי

שֶׁנָּסוֹגוּ לַאֲרֻבּוֹתֵיהֶן.

הַמַּבָּט נָעוּץ כְּחוֹמָה בֵּין הָעַיִן לַכּוֹכָב

וּבַתְּמוּנָה

רַכּוּת וְאִי נִמְנָעוּת

וְעִרְפּוּלֵי חִזָּיוֹן

Posted on

לקראת סוף שבוע במדבר

בביתו במדבר

אִישׁ אֵינֶנּוּ בַּיִת

לְעַצְמוֹ. אוּלַי סֻכָּה

שֶׁגּוֹזֶרֶת רִבּוּעַ מִדְבָּר מִתּוֹכוֹ

אֶל עַצְמָהּ, נִצְמֶדֶת

אֶל בָּמַת הַר

עֲשׂוּיָה אֶבֶן חוֹל חֲלָקָה

וּמְשֻׁלָּשׁ שֶׁל יוּטָה

עָטוּף כַּפּוֹת תְּמָרִים.

זֶה אִישׁ בְּקַו הַתֶּפֶר עִם אֱלֹהִים

מַשְׁתִּין אֶת הַטֶּרִיטוֹרְיָה שֶׁלּוֹ בְּרַדְיוּס

קָבוּעַ

מִסָּבִיב לַפִּירָמִידָה הַקְּטַנָּה

שֶׁהִיא סֻכָּה,

וּבְלֶכְתּוֹ בַּמִּדְבָּר מִלִּים עַתִּיקוֹת

פּוֹגְשׁוֹת בּוֹ כְּמוֹ

תִּפְרָחוֹת שֶׁל מֶלַח

וּמִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים

פּוֹגַעַת בּוֹ

עַד אֲשֶׁר יִקְבַּע מוֹעֲדִים

לְחַיָּיו וּלְמוֹתוֹ

לִשְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.