פורסם בתאריך

שנה לאבא מנחם

בגולן

היית המבט, אבא,

המבט שנח עלי מתחפרת בגולן

מן המקום הזה חילצת שם, משלך,

ואני הושטתי יד ונגעתי

בקצה, בדיוק בקצה היכן שהארז והבז

המצווח

משתפלים אל הבקעה.

הדלקתי שתי להבות רעועות

אחת לך, אחת לאמא שהסבה מבטה אליך

שאולי תראה ותנטוף דמעת נשמה.

כשהיית תינוק בבית הירוק שבטבריה

וצלצלו גמלים בחלונך, צלילי כנען,

צליל אחד הונח במבט

ואני קטפתיו עם שחר

ולא נואשתי, ולא הלכתי שחוח.

התנחמתי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *