קיץ בטבריה

ב"שיטפון"בגד ים שחור מרוט ומרופט
סבתא טובלת רגל זהירה,
היא לא יודעת לשחות
ומן הים שאינו ים אנחנו נושאות שלל
דג טבריה עטוף עיתון
וחום קהה מכה בנחיריים ובין הירכיים
ובפיילות פח נערמות על בטון מרוכך
מקצף סבון גס, ממתינות לערביה שתגיע ליום הכביסה
וסבא משקה עצי לימון שלא נטע
וסבתא מקפיאה גלידה ביתית בריח אלומיניום
והשיח שאת שמו שכחתי, מפזר פירות פריכים
מקפלים בחיקם גרעיני אישונים.
בגן יוינה סבא משדל אותי
לטעום לבנייה בכפית ארוכה וביצה שלוקה
ולמכולת של בהלול עולים בשתי מדרגות שבורות
מנגבים במכנסי התעמלות כחולים, דביקות סוכרייה מחליפת צבעים,
ווינטלטור עושה קולות של פינוי אוויר חם מהתקרה
ואין לדעת
מהם קולות קפיצי הברזל של המיטות הגבוהות, שחיילי או"ם נאנחים עליהן
בחלומות שכורים,
ואין לגעת
בבובות החרסינה בסלון אצל ד"ר מהרשק,
ששלוש פעמים בשבוע סבתא וסבא טורפים אצלם קלפים.
כמו באש אסורה אני נוגעת בוויטרינה,
ובקטיפת הספה העטופה בד זול,
עד שיגיעו הקרובים האבודים מפולניה.