הודו

1
"שיטפון"זרימת המים שואבת אש אל תוכה
מבעירה מעבירה שברי חלומות
כשהגנגה פורץ מן ההימלאיה והלאה
נמתח אל שלולית שקט נקווית בין עיני
וקול גנגמטי חסר זמן
צובע גשר ושמים בכחול הודי.
כלב צנום כפאקיר מדלג על חלוקי סלע,
ריח של קלות קלויה באוויר,
כלובי פסלים מיתולוגיים נעולים על בריח
שלא ייגנבו, שלא יברחו, שלא ייסתרו.
מבטם המצויר מהדהד בי קולות בית מדרש
דברי רבי יהודה המעניש את הסוטה:
"אם יפרמו, יפרמו, ואם יקרעו, יקרעו
ואם היה ליבה נאה – לא היה סותרו",
שלא כמו שיווה,
את פסלו הציפורי של הרב לא כלאו ברשת.
קצת הלאה מזה רעידת אדמה
הזויה,
ופה טובלות משאיות במי הגנגה לקדושה
וגווים חומים מטעינים מאבניו
העגולות, החלוקות – אבן לאיש
אבן לאיש,
וגורו אחד שואל, מהו החופש מן המחשבה על המחשבה.

2
איזה פלא איזה פלא
איך הקול – אחד ואחר
ואינו חדל מלא לזרום
ואני מה אני עפר
ירוק שרטיבות מצמידה אותו אל הקרקע,
מעשירה ומכבידה בו
ואני מנסה לאחוז את פרת הקודש בקרניה
שההודים נותנים בהן סימנים ירוקים
להעיד כאות קין על פרה נוגחת,
ועוקפת את מרבץ הבקר ברחובות העיר
ואת פני הקופים
הנחשפים בחיוך מר.

3
כנמלים רעבות עומסות על כתפן
אבנים עגולות בשורה
שרים ההודים וחופרים
את דרך ארץ הגנגה.
הבוקר לא הופיעו הקופים – לא הלבנים ורודי
הפנים, ולא הצהובים שחורי הפנים
ששיער ראשם גזור ביד אמן,
מולם אני נוכחת
ללא קשר למחשבה זו או אחרת,
ורק התרפקות המים על האבנים המתעגלות מצבורים
מצבורים מזכירה משהו
מעין מגע.

4
דגל קרישנה הוא הדג הוא השמש הוא
הגלישה הלא מתעכבת
מחוץ לזמן, מחוץ להיסטוריה,
שמש דג זהב שוחה מעדנות על פני דגל כתום
מתנפנף בחלון אולם המדיטציה (היכל ההרהורים).
האם אני במחשבה
או בגב הכואב מישיבה
או בעיניים הדלוקות.
ואני הרי אמות.

5
כל היום מטרפת את דעתנו מנגינת היריד
גלגל ענק מניע ריחות קטורת קדושה
פרחים נשזרים לזרי תפילה
יום יום שעה שעה
פרח לפרח – עבודה גברית.
הפונז'אבי כבר עוטף אותי
בצבעי זרחן מזעזעים
ואפילו גלגל קטן של שמש זורח
בעין השלישית שעוד לא ציירתי
לי במצח.

6
"קדוש" הודי עטוף שמיכה של
לופטהנזה גומר לחרבן מתחת
לצלב הקרס הקדוש. עורב בכות קורא קורא
והאיש החום הרזה שוטף זוהמתו במי הגנגה
ואחר כך לוגם מלוא כפיו כמו היה זה יין שיכר.
מחזור מושלם.
הזרים פה מתחרים בקדושה ובשלווה ביוגי ובשאנטי
וההודים בסך הכול רוצים לאכול ולתפוס זנב תמונה
בטלוויזיה, או רבע סיבוב בגלגל הענק,
ובעיניים מערביות אני
שופטת ובודקת הרי קרישנה, הרי רמה,
וקבצנית זערורית שרה לי,
ולו אתן לה רופייה אחת תמורת קדושתה!

7
נזירי קרישנה יורדים לטבול במי הנהר הקדוש
כתום ולבן מצלצלים בפעמונים
מבעירים קטורת כמימי טרום הפוסט-מודרנה
תפילה לאלוהי הנהר
או לבודהה רטוב שיחיל בחסדו על
ראשם את טלוויזיית הלוויין
ואת תנור המיקרו, או שמא טל ומטר ובריאות לילדים.
הארוס מוסווה תחת הקודש הטנטרי,
והם נלחמים עליו כמו קופים על קומץ גרעינים שהבאתי מתמרה
הגלילית עד רישיקש והשלכתי בפניהם.

8
בלילה הייתי רכה ומחוררת
חלולים חלולים ששפתיהם נלושות,
ענווה ותמימה אני כורעת,
כשכל מעי הומים
נוזלים עלי, קול מעי, לחות אפי
הדם שברחמי, שוטפים חרישית
אל הגנגה, שותפים לזרימה.

9
ילד ירח שמן ומפותח, מעגן את פרישת הכוכבים
נוטפי רוחניות ובקטי או שאנטי.
אני ממעיטה את אפלת הקארמה על ידי הדארמה
שאני יוצרת בסאמסרה הזו.
מדיטציה לא עושים בכתיבה.
שמי הודו זה משהו אחר לגמרי.
הגשם מכה בשרעפי,
במעגל שלם אני חוזרת אל ידיעת הארוס מן המערב,
המסתחררת סביב גרעין סתום של אין מן המזרח.
אין לדעת, אין להיות
המסתורין מעמיק והולך