שפת הזכוכית

"ציפרי המילניום"יום ששי השחור :
"בשכב(ו)י  גוו(ב)עת."
מתערבות ביניהן אותיות ערפדים
הוו האנקולי והבית נתלות זו בצווארה של זו
וסימני המנשך העקוב מרכיבים שפה חדשה.
שפת כתמי ארגמן וסימני פיסוק של דם נקרש בקצוות
לכל סימן – זיכרון עונג וחלום בלהה
למשל:
אמרת ארגמן לשמלה קטנה הנוגעת
קלות בישבן חשוף של חשפנית.
לכל לחי שבו גומת חן דשנה במרכזה פוערת פה
קטן אל אצבע ננעצת.
סאגה מיתולוגית על חשפנית יפאנית קטנה
ואחותה הגדולה השחומה
ששפתה עוצבה משתי שפתיים פעורות
רעבות לשתי שפתיים תחתונות
כמו דג נשנק מחוץ למים.
השפתיים נחבטות
אל זכוכית הביטחון הכפולה של האקווריום
ותמנוני שיערה המקורזל מקפצים מן הזכוכית
והלאה כמו קפיצים גמישים
איזה משפט רוטט מתהבר כאן
איזה תחביר רטוב – והיה העקוב למישור
והיה הבשר החי למשטח לחוץ
אפילו פוקנר לא היה מצליח לתאר את התפרקות

בועות התסיסה הפנימית של הצופים
מול התפתלויות הנחש של הישבן על משטח שקוף
אדיש.
הזכוכית החושפת-מכסה בפני שבלול מטורף שכזה
אוטמת קריאה מאשה אל אשה
אשה עברייה – מי ידע חייך מול הסוד
שבחור הנפער אל חיוכך הנבוך?
ניסיונות הכשל להקיף את התמונה כולה במלים,
נחבטים אל זכוכית כפולה של
השפה שאין לה,
ממש אין לה, את מה שמרוכז בחשפנית
בסימן ערפדי אחד של ישבנה.
מלכים ושועי ארץ מרכינים ראשם
נוכח ציווי תנועות ישבנה הקורא, הקורץ,
העוצם ופותח עין מרכזית
אחת. צופה מקצה הארץ, מצפה.
הלך בודד יגיע עד כאן
ייסוב לאחור, יקרא בקול ניחר
קריאת גבר שבורה.