שירי ניו-יורק

I

"ציפרי המילניום"כמו חתולה רטובה ונפחדת
ציפורניה אחוזות
במושב האחורי
והוא אינו נושא פניו אליה,
אינו מגביר קולו.
מתוך גבו המיה עולה,
חרישית.
צחוקה מורגל במקומות הנכונים.
גם בין קירות קרטון ניו יורקיים
יכול למות איש
או חתול.

II

יניקת השמש מערבלת צעיפים
על גגות מגדלי העיר.
בדרכי  אל מחוז חפצי
אני פוסחת
על סעיפי חיים,
מחליפה כוח בכוח
מנסה
להבין את ה'דבר' הניו-יורקי
הקודח בי זרמים אדומים,
וניו-יורק מזמינה את חפציה
להגיש לה מנחות.

III

כשמגדלי  ניו-יורק משלחים לשונות ברזל ארוכות
ללקק את השמיים
התחת של העולם מתיישב במכתש רמון
ירחי, כבד, נשגב (תחת יותר מלשון?)
מחרבן חול צבעוני בשביל שנשים
אותו בבקבוקים שיעמדו על מדפי
HI-TECH
עידן הזיכרון.
חול תחת באף המגדל
יפה מאד
גם הצילומים של גרהארד ריכטר
במוזיאון ה-DIA
יפה מאד, איך שזה מסתדר ביחד
שלדים מהשואה בצבעי חול-צהוב ואדום
ליד מוצצת אחת שנתקעת גם מאחור
באותו זמן, באותו מקום
ואיזה כלי גדול
פלא עם ברית מילה.
אולי דור שני, שלישי,
גרמני נשאר גרמני
גם בניו-יורק.

IV

איך אפשר לומר, שמים ריקים?
אם תחתוך את הקשר
הגורדי
תחת גורדים מהבילים משמש
הם יתרוקנו אולי,
או יתפרקו ממשאם
אווירונים,
דוממים יחסית לשאונה של העיר
ולעורבים
אני רואה אחד,
ספק עורב, ספק יונה  מהדסת,
אפורה, אולי מפיח,
לא קוראת ולא קורעת.
בניין האמפייר סטייט
מבהיק, גוהר מעלי.
כל כך הרבה אמריקה סביבי,
התחתית רועדת מתחת לרגלי,
האדמה קשה מריח עשן תחתיות.
רק פרח אחד
מזכיר לי חדר תה יפאני