החלום כדרך המלך אל הלא מודע

מהו חלום? מדוע אנו חולמים? מדוע שוכחים את רוב החלומות? האם החלום מכוון למישהו? בשנת 1900, כשפרויד היה בבית החופש שלו בהרים, הוא חלם חלום שידוע מאז כ"חלום הזריקה של אירמה". במכתב לידידו פליס כתב פרויד שיום אחד יתלה שלט על בקתה זו שבו ייכתב שבבית הזה ב-24.7.1895  חלם פרויד את חלום הזריקה של אירמה וגילה את פרוש החלום.

אולם גדול – אורחים רבים שאנו מקבלים את פניהם – ביניהם אירמה, שמיד אני לוקח אותה הצידה, כאילו כדי לענות על מכתבה, לנזוף בה על אשר לא הסכימה ל"פתרון". אני אומר לה: אם עדיין את חשה כאבים הרי זו אשמתך. – היא עונה: אילו ידעת מה כאבים יש לי כעת בגרון, בקיבה, ובבטן, זה חונק אותי. – אני מפחד ומביט אליה. היא חיוורת ונפוחה; אני מהרהר, בסופו של דבר, שמא נעלם מעיני משהו אורגאני. אני לוקח אותה אל החלון ומסתכל בגרונה. היא מגלה רתיעה, כפי שעושות נשים אשר שיניים תותבות להן בפיהן. אני מהרהר, הרי אין היא זקוקה להן – היא פותחת את הפה כדרוש, ואני מוצא מצד ימין כתם גדול, ובמקום אחר אני רואה חזזית לבנבנה אפורה נרחבת על גבי תצורות מסולסלות מוזרות שנעשו מסתמא בדוגמת קונכיות-האף. – אני ממהר לקרוא לד"ר מ. החוזר על הבדיקה ומאשר אותה. ד"ר מ. נראה לגמרי אחרת מאשר ברגיל; הוא חיוור מאוד, צולע, וסנטרו הוא ללא חתימת זקן… ידידי אוטו עומד אף הוא בסמוך לה וידידי ליאופולד בודק אותה בהקישו על החזה שלה ואומר: יש לה עמימות משמאל למטה, ומצביע גם על תסנון (Infiltrat) בחלק העור שליד השכמה השמאלית (הרגשתי בכך כמותו על אף שמלתה)… מ. אומר: אין ספק, זוהי הדבקה, אבל אין בכך כלום, עוד תתווסף דיזנטריה והרעל יופרש… אנו גם יודעים לאלתר מניין ההדבקה. לפני זמן מה, כשהרגישה את עצמה לא בטוב, הזריק לה הידיד אוטו תכשיר פרופיל, פרופילן, חומצת פרופיון… טרימתילאמין (שאת נוסחתה אני רואה לפני מודפסת באותיות גמלוניות)… זריקות כאלו אין לעשות בקלות ראש. קרוב לוודאי שגם המזרק לא היה נקי.

חלום הזריקה של אירמה הוביל לשני גילויים מהותיים של פרויד: גילוי אחד היה "הנוסחה", או כוחה של המילה בנפש האדם, והשני היה תמונת הפה הפתוח ומעורר האימה של אירמה בחלום, שפרויד הציץ לתוכו ולמרות זאת לא התעורר מהסיוט. כיוון שהמשיך לחלום ומצא את הפתרון, הנוסחה, את הפשר, את השפה.

המהלך של לאקאן היה הפוך: הוא יצא מן הנוסחה, מן הפשר הסמלי, מן השפה אל הממשי, שלא ניתן לתאר במלים, שאינו נסבל.

אם כן, עבור פרויד החולם, חלום זה היווה את האירוע בה' הידיעה שגילה לפרויד האנליטיקאי את חידתם של החלומות. פרויד מתאר חלום זה בפירוט, כל משפט של טקסט החלום מדווח לצד פירושו. פרויד רוצה לקבל זיכוי מהאשמה שהעז להתחיל לרפא נוירוטים ושהחל במחקר אחר האמת הנפשית. לא שהוא רוצה להתחמק מאחריות על גילויו שלו, כיוון שרצה בכך בכל מאודו ורצה להיות היוצר, אבל מה הוא גילה? הוא גילה שלמעשה לא הוא היוצר: הלא מודע שלו הינו היוצר האמיתי. עבור פרויד, החלום היה דרך המלך להבנת הפעילויות הלא מודעות של המערכת הנפשית.

עבור פרויד החלום תמיד מגשים משאלה לא מודעת שקשורה לילדות, וזה נכון אפילו לגבי אותם חלומות המעוררים חרדה או סיוטים. החלום הוא מעין פשרה, המשאלות הלא מודעות שלנו מתבטאות בחלומות אך באופן מוסווה. כל חלום מורכב מחלק גלוי – כמו סרט או סיפור שאנו רואים תוך כדי שינה – וחלק סמוי שצריך לפענח.

לעתים אנחנו זוכרים את החלומות שלנו, אך פעמים רבות שוכחים אותם או חלקים מהם. השכחה היא חלק מאותה צנזורה האחראית גם על הסוואת התוכן הסמוי של החלום. בשינה הצנזורה פחות עירנית ולכן משאלות לא מודעות אסורות שקשורות לתשוקה או לתוקפנות יכולות להגיע לחלום.

המחשבות הסמויות שמבוטאות במלים הופכות בחלום לדימויים חושיים, בעיקר ויזואליים. החלום עובד בדרך כלל לפי עקרון ההנאה בדרך של ויסות הגרייה, היינו רצונו של האדם לחוות חוויות נעימות ולהימנע מחוויות לא נעימות. הסיוט עובד באופן הפוך: הגשמת משאלה יכולה לעורר חרדה, לכן חלומות חרדה או ענישה יכולים לבטא גם הגשמת משאלות מזוכיסטיות.

האדם מספר את החלום למטפל שלו והמטפל מבקש ממנו לתת לו אסוציאציות לאלמנטים השונים שבחלום. להגיד כל מה שעולה לו בראש, אפילו אם נדמה לו שזו שטות, בלי צנזורה. פרויד האמין שבשיטה זו זרם המחשבות אינו באמת חופשי אלא מכוון על ידי הלא מודע. הסוריאליסטים והסופרים של זרם התודעה ניסו להשתמש בשיטה הזו ליצירה האמנותית שלהם.

 

עבודת החלום

שני מנגנונים שונים פועלים בהיווצרות החלום; אחד קשור להיווצרות של מחשבות החלום, והשני, המכונה 'עבודת החלום', קשור להעברת מחשבות החלום לתוכן הגלוי שלו. בחלום הזריקה של אירמה שהזכרתי קודם, אחת ממחשבות החלום של פרויד הייתה להוכיח שהוא לא טעה בטיפול במטופלת זו. מחשבה זו עברה עיוותים בעבודת החלום.

כשהמטופלים נותנים לנו אסוציאציות לאלמנטים של החלום ההנחה היא שבעזרת האסוציאציות נגיע למחשבות החלום המוסוות. ההנחה היא שאם יש חיבור בין האסוציאציות שמספר הפציינט – אם אפשר למצוא נושא מרכזי, נושא זה הוא הנושא עליו נסוב החלום ברמת העומק.

עבודת החלום נעשית כמו עבודה ספרותית –  עיקר העבודה היא המעבר ממחשבות סמויות לגלויות. בניית החלום היא כמו חידת ציורים ונעזרת בשני מנגנונים עיקריים – עיבוי והתקה, או כמו שקרא להם לאקאן מטאפורה ומטונימיה.

העיבוי הוא מרכיב אחד שמכיל בתוכו כמה דברים. בחלום שפרויד חלם על אירמה ישנה עבודת עיבוי. פרויד חלם את החלום בעקבות מחשבות על כך שהוא גרם נזק טיפולי למטופלת שלו, אירמה. דרך אסוציאציות לחלום פרויד הגיע למסקנה שמאחורי הדמות של אירמה עמדה אשתו שלו, שאתה היה מסוכסך באותו זמן, ועוד אישה יפה, חכמה, ואידיאלית שבה בעצם רצה לטפל במקום באירמה.

ההתקה נוצרת כאשר מעבירים מחשבות ורגשות מדבר משמעותי אחד לדבר אחר פחות משמעותי. זוהי הצטלבות של מחשבות החלום ובניית רשת מקלות על מעבר מהלא מודע לטרום מודע של החלום.

כל מחשבה או משאלה מודעת יכולה להיות גורם להיווצרות של חלום רק אם היא מצליחה לעורר תשוקה לא מודעת עם רמה גבוהה של מתח. יש כל הזמן כוח שדוחף משאלות לא מודעות לעלות למודע. רק אם קורה משהו ביום שלפני החלום, שקשור להצטלבות של הרבה משאלות בלא מודע, אותו מרכיב יכול לבוא לידי ביטוי בחלום. הצנזורה יכולה לאפשר כניסה לחלום של אלמנטים לא משמעותיים כביכול, שמאחוריהם מתחבאות המשאלות הלא מודעות מן הילדות, כמו סוס טרויאני. אותן משאלות לא מודעות מן הילדות גרמו בעבר להתענגות ולכן לאיסור. מה שגורם להנאה במערכת אחת, גורם לאי הנאה במערכת אחרת.

חלומה של אשת הקצב

כדוגמא לנאמר לעיל ניתן להציג את חלומה של מטופלת של פרויד: חלום אשת הקצב מתוך "פשר החלומות". אשת הקצב הפקחית אמרה שהיא מספרת את החלום מכיוון שהוא לא נראה כמו חלום העונה על משאלה. היא רצתה להוכיח לפרויד שהוא טועה בפרשו כל חלום כמילוי משאלה.

אשת הקצב חלמה שהיא צריכה להכין ארוחה: "אני רוצה להכין ארוחת ערב, אבל יש לי רק חתיכה קטנה של דג סלמון מעושן. אני רוצה ללכת לקניות ונזכרת שזה יום ראשון אחה"צ והחנויות סגורות. אני חושבת להזמין בטלפון אבל הטלפון אינו עובד. בסוף אני צריכה לוותר על רצוני לערוך ארוחת ערב".

בתוכן הגלוי של החלום יש סיכול משאלה טרום-מודעת לערוך ארוחת ערב. כמה אסוציאציות שעלו: אשת הקצב מאד אוהבת את בעלה הקצב. יום לפני החלום אמר לה בעלה שהוא שמן מדי ורוצה לעשות דיאטה. לכן עליה להפסיק להיענות להזמנות לארוחות ערב. עוד אסוציאציה הייתה שהיא, אשת הקצב התחננה לפני בעלה שלא ייתן לה יותר קוויאר. למעשה, אשת הקצב אינה אוהבת סלמון. החברה הרזה שלה, שרצתה לבוא אליה לארוחת ערב, היא זו שאוהבת סלמון. הקצב מחבב את החברה הרזה הזאת, אף על פי שבדרך כלל הוא אוהב אותן שמנמנות. אשת הקצב עצמה אוהבת קוויאר, אבל היא מבקשת מבעלה שלא ייתן לה קוויאר. כל בוקר היא משתוקקת לסנדוויץ' של קוויאר אבל היא התחננה שלא ייתן לה את הקוויאר כדי שתוכל להמשיך לבקש ממנו את זה. כלומר, שלא ייתן לה את מה שהיא אוהבת. מדוע המטופלת רוצה שמשאלתה (לערוך ארוחת ערב ולאכול קוויאר ) לא תתגשם?

מספרת אשת הקצב שיום לפני החלום הלכה לבקר חברה שבה היא מקנאה כי בעלה הקצב מעריץ אותה, ושתודה לאל, החברה הזאת מאד רזה ובעלה מעדיף נשים שמנות. החברה הזו אוהבת מאד סלמון וביקשה מהמטופלת של פרויד שתזמין אותה לארוחת ערב כי אותה חברה רוצה להשמין. פירוש אחד לחלום יכול להיות שהוא כן מגשים משאלה של אותה מטופלת של פרויד – שהיא לא רוצה שחברתה תשמין ותמצא חן בעיני בעלה הקצב, ולכן היא חולמת שהיא לא יכולה לערוך ארוחת ערב ולכן לא יכולה להזמין את אותה חברה לאכול ולהשמין. בעבודת החלום אנחנו רואים שיש עיבוי: הסלמון שקשור לחברה הרזה בחלום מחליף את הקוויאר שאשת הקצב משתוקקת לו. זו מטאפורה, במקום סלמון – קוויאר.

ומה מאחורי מוקד החלום הגלוי? קניית האוכל לארוחת הערב, קיימים כל היחסים המורכבים של אשת הקצב עם חברתה בהקשר לבעלה הקצב. היא מקנאה בחברתה שבעלה הקצב שם עליה עין. זו ההתקה – מעבירים משמעות ורגשות מדבר אחד לאחר. בחלום אשת הקצב העבירה את הקונפליקט שלה לגבי חברתה לקושי שלה לערוך ארוחת ערב – העברה של דבר משמעותי לדבר שנראה פחות משמעותי.

פירוש אחר לחלום – ההזדהות של אשת הקצב עם חברתה הרזה. במקום לחלום שמשאלה של חברתה להשמין לא מתגשמת, אשת הקצב חולמת שהמשאלה שלה עצמה לערוך ארוחת ערב ולאכול קוויאר לא מתגשמת.

שוב: אשת הקצב בעצם אינה אוהבת סלמון. החברה הרזה שלה, שרצתה לבוא אליה לארוחת ערב, היא זו שאוהבת סלמון. הקצב מחבב את החברה הרזה הזאת, למרות שבדרך כלל הוא אוהבת אותן שמנמנות. אשת הקצב עצמה אוהבת קוויאר, אבל היא מבקשת מבעלה שלא ייתן לה את מה שהיא אוהבת. עבור לאקאן זהו חלום שמגשים את המשאלה של ההיסטרית להיות לא מסופקת. מה רוצה אשת הקצב מן הקצב? שלא ייתן לה את מה שהיא רוצה, ששאלת התשוקה תישאר פתוחה. פרויד גילה שהתשוקה של ההיסטרית היא לכך שהאחר ישתוקק אליה.

לאקאן ממשיך את ניתוחו של פרויד ומראה שההיסטרית רוצה לשמר את החסר או לייצר אותו ב-אחר. בתשוקה עצמה ישנה התענגות. מה שואלת אשת הקצב? מה שכל אישה שואלת מעצם היותה היסטרית: איך יכולה אישה אחרת להיות נאהבת על ידי גבר? במקרה של המטופלת של פרויד זהו בעלה, שלמעשה לא היה יכול להיות מסופק על ידי חברתה כי היא רזה, והוא אוהב שמנמנות. מאחורי התשוקה לקוויאר מסתתרת איזושהי תשוקה לתשוקה לא מסופקת. שאלה זו הופכת את ההיסטרית לאדם ייחודי (ניתן לומר שזו שאלה על מהותה של האישה). האישה חושבת שהתשובה נמצאת אצל הגבר או אצל אישה אחרת, אלא שבסופו של דבר אצל ה-אחר לא קיימת תשובה, שהרי גם הוא חסר. "התשוקה הזו של ההיסטרית הפקחית שלנו, התשוקה המתעוררת שלה לקוויאר, היא תשוקה של אישה שיש לה הכול ושאת זה בדיוק היא דוחה. איך אישה אחרת יכולה להיות נאהבת על ידי גבר שלא יכול להיות מסופק על ידה? זאת השאלה. כיוון שהתשוקה הזו לגמרי לא מתאימה, אני באמת צריכה, או החלום צריך לוותר על רצוני לערוך ארוחה. הכול לא הלך, אומרת אשת הקצב, ואתה אומר שהחלום הוא מילוי משאלה, איך תתמודד עם זה פרופסור?"

לעתים אי אפשר לסלק את התשוקה: היא מופיעה כמו בחלום הזה, במרכז הבמה, בצורה של סלמון. האישה רוצה להיות נחשקת בשל מה שהיא לא. היא מוצאת זאת בגופו של זה אשר אליו היא מכוונת את תביעתה לאהבה: בעלה, או פרופסור פרויד. החלום, אם כן, מגשים את משאלתה של האישה להיות לא מסופקת.

מטרת החלום

האם מטרת החלום היא להעביר מסר? המטרה הראשונית היא מאד פרוזאית: לשמור על השינה. החלום לא רוצה להיות מובן. לפי פרויד, החלום הוא תוצר נפשי א-חברתי לחלוטין, אין בו דבר הניתן להימסר לאיש. הוא חוזר ומדגיש שהחלומות הם תמיד משאלה או תשוקה שלא ניתן לדעת עליהן באופן ישיר אלא רק דרך הפירוש. חלומות באים מן האגו וקשורים לעצמי ולצרכים שלי, כמו השינה. בגלל חולשת הצנזורה באני מצליחים להסתנן החומרים הלא מודעים, אבל כמו טרוריסטים, במחתרת.

כשהדמות של החולם לא מופיעה בתוכן החלום הגלוי ובמקומה מופיע מישהו אחר אפשר לשער שהחולם מסתתר מאחורי הזדהות עם אותה דמות. החלום, כתוצר של חיי הנפש, הוא פשרה שמשרתת בו זמנית שתי מערכות נפשיות ומימוש של שני איוויים – התשוקה של הלא מודע והתשוקה לישון – אם יש התאמה ביניהם. לא תמיד זה כך.

חולמים על מנת להמשיך לישון, על מנת להשתיק את מה שמפריע, את הגירוי הלא מודע, את הטרימתילאמין, את הכימיה המינית בחלום הזריקה של אירמה, באמצעות הטרום מודע היוצר קשירות בין ייצוגים. כלומר מדובר בפעולה של וויסות הגרייה וסיפוק דחפי. השינה מפרידה בין הגוף לעונג שלו ודבר זה מאפשר את מימוש התשוקה בחלום.

החלום של אירמה ממשיך בהופעתן של שלוש דמויות ובהעלאת שורת טיעונים סותרים, כמו בסיפור הסיר עם החור. טיעונים אלו מהווים את דרכו של פרויד לזכות עצמו מכל אשמה ואחריות למצבה של אירמה, שמייצג את מצבה של ההיסטריה בכלל. מהו סיפור הסיר עם החור? אדם מאשים את שכנו ששאל ממנו סיר בכך שהחזיר לו את הסיר פגום. המואשם דוחה האשמות אלה וטוען להגנתו: קודם כל החזרתי את הסיר במצב תקין לחלוטין, בנוסף לכך הסיר היה מחורר מלכתחילה, ובסוף, מעולם לא שאלתי ממך כל סיר.

בחלום הזריקה של אירמה, כשפרויד מנסה להגן על עצמו מאשמה, באיזו אשמה מדובר? האם זו המוצגת באמצעות סיפור ספק הומוריסטי, ספק מגוחך של הסיר המחורר?

האם רק באשמה על הרצון ולהיות היוצר או גם באשמה הכרוכה בגילוי סוד החלום, כמו האשמה שחש אדיפוס כשחשף את האמת על חייו, התענגות מלאה ואסורה שמעוררת את כוחות הגיהינום?

גם אחרי פרושים רבים ואסוציאציות רבות של החלום נותר תמיד מרכיב בחלום שלא ניתן לפירוש, אותו פרויד מכנה 'טבור החלום'. זה אותו משהו שהולך מעבר לפירוש ומעבר למלים וקשור להתענגות.

הפירוש בחלום זה נעצר בנקודה שבה הוא מגיע למשפט האומר: "היא פותחת את הפה כדרוש". זוהי הנקודה של טבור החלום  – אותו מרכיב שמקשר אל מה שלא ניתן לדעתו. כאשר מגיע החלום לתמונת הפה הפעור, שאפשר לתת לה המון פירושים, כגון ראש מדוזה – אותו דבר בלתי נסבל שאין להביט בו, פרויד מתעורר מהחלום כפי שקורה בדרך כלל ברגע של מפגש עם הממשי.