מהי פסיכואנליזה

דרך אחת להגדיר מהי הפסיכואנליזה הוא לראותה כאופן של תנועה נפשית. או, נכון יותר, הפסיכואנליזה עוסקת במאבק בין תנועה קדימה, תנועה אחורה, תנועה מעגלית או קיבעון ועצירה; דינאמיקה של אירועים חיצוניים ופנימיים, של דחפים וייצוגים. תנועה בלתי פוסקת זו מתרחשת בתוך הזמן.

התנועה הנפשית מתחוללת על ידי התשוקה והדחף. פרויד דיבר על שני סוגי דחפים: הארוס (הדחף המיני) והתנאטוס (דחף המוות). דחף המוות עומד אפוא לכאורה מול הדחף הארוטי, דחף החיים, שאת האנרגיה המניעה אותו כינה פרויד ליבידו. הדחף יכול לבוא על סיפוקו בשתי דרכים מרכזיות: האחת היא במסגרת "החוק", באופן זה הדחף אינו חורג "מעקרון ההנאה" שטבע פרויד; כלומר, אנחנו לוקחים את מה שאנו נהנים ממנו וזורקים את מה שלא. הדרך השנייה היא על ידי צירוף של שני סוגי הדחפים – צירוף שמוליך ל"חריגה מן החוק" ( (transgression , מה שנקרא התענגות מעבר לעקרון ההנאה. במקרה האחרון מצטרפים שני הדחפים, דחף המוות והדחף הארוטי – צירוף הגורם מטבעו להסתכנות, ולהתגרות בכללים, בחוק, בשפה, וכו'. כשמדברים על התענגות הכוונה היא גם להנאה מכאב ולהתמכרות אליו.

הפסיכואנליזה לא צמחה מתוך הפילוסופיה ולא נולדה באוניברסיטה. הפסיכואנליזה צמחה בקליניקה. הנשים ההיסטריות הן שלימדו את פרויד, הן שהובילו אותו לניסוח הנחותיו בדבר קיומו של הלא מודע – בכך שסיפרו לו על כאביהן וחרדותיהן, בכך שהציגו לפניו את הסימפטומים הגופניים שלהן והראו לו את ההבדל בין אינסטינקט ביולוגי לבין דחף, בין האנטומיה לבין הגוף האנושי, הבנוי בהתאם להשקעה הליבידינאלית, לארוטיזציה שלו.

לאקאן התחיל את בנייתה של התיאוריה שלו, את חזרתו לפרויד, מתוך מפגש עם פסיכוטיים. לאקאן היה פסיכיאטר ועבד בבית חולים פסיכיאטרי, ואת התיזה שלו כתב (ב- 1932) על אישה פסיכוטית שאותה כינה Aimee , אהובה. הפסיכואנליזה אינה תיאוריה ואינה השקפת עולם. היא סוג של אתיקה (אופן התייחסות של הסובייקט לעולם), השונה מכל אתיקה אחרת. אפשר להתווכח אם היא מדע – אך אין ספק שהיא קיימת בזכות המדע. אפשר לקרוא לה המדע של הייחודי, שכן היא עוסקת באמת הייחודית של הסובייקט. לאקאן קרא לה "המדע המשוער של הסובייקט".

לפסיכואנליזה שלושה יסודות מהותיים: יסודות אלה מצטרפים ומשתלבים זה בזה כך שאם ניתק אחד מהם תינתק השלשלת כולה:

  1. הלא מודע
  2. חשיבותה של המיניות הילדית
  3. ההתנגדות וההעברה

נוסף לתיאוריה ולשיטת הטיפול, הפסיכואנליזה שינתה את פני התרבות, בכך שהצביעה על אי הנחת הנצחית שבה. הפסיכואנליזה מאפשרת לנו לבחון את חיי הנפש של האדם בכל תחום של חייו. היא משפיעה על יוצרים רבים בשדה התרבות, האמנות והביקורת, על מוסדות חברתיים כמו חינוך, פוליטיקה ותפיסת הבריאות הנפשית.

הפסיכואנליזה מגלה לנו את עולם המניעים הלא מודעים הקובעים את חיינו והעומדים מול האמירות והיומרות של האני שלנו, מה שפרויד מכנה המהפכה השלישית אחרי אלה של קופרניקוס ודרווין. לא רק שכדור הארץ אינו מרכז היקום והאדם אינו מרכז הבריאה, גם האני שלנו אינו שליט בביתו שלו. הרדיקליות של גילוי הלא מודע, הסיבתיות, המינית ודחף המוות קשים לעיכול וכמעט בלתי נסבלים גם בימינו.