אמנות

אמנות ושגעון

כשסמואל בקט התייחס אל האמנות המודרנית הוא טען שאנו חייבים לסבול את האימה היצירתית שבצלילה אל הלא-נודע. וזאת למרות שאין אפשרות אחרת אלא כישלון. וכך הוא אומר: "להיות אמן, פירושו להיכשל, כפי שאף אחד אחר אינו מעז להיכשל … שהכישלון הוא עולמו.


 

על האובייקט והמבט אצל לאקאן

האובייקט עליו מדבר לאקאן הוא סיבת "האיווי" – זה אשר בעטיו, או נכון יותר בגלל שאבד לנו, קובע את כל מהלך חיינו ומצוקותינו.


האדריכלות הקוואנטית של אורית אדר בכר

הדברים הבאים נכתבים לאחר שני מפגשים עם אורית אדר בכר ועבודתה. פעמיים שוחחנו, פעמיים צפיתי בעבודותיה ונותרתי תוהה: מה היא בעצם עושה? מהי האמנות שלה? מהו החומר? מהו האובייקט שאותו היא יוצרת-מפסלת-מציבה-חוקרת?


וכשאני לעצמי מה אני

נקודת המוצא למאמר זה היא ציורי הכד של מיכל גולדמן.
מיכל מציירת כדים והשתקפויות של מקום ומעשה הציור על מעטפת כד.
כדים ללא אובייקט – ללא תוך. כדים שאינם אובייקט אלא דימויי כד וחור וצללים על קליפת הכד.


מיתוס ואקט על סף המכתש

העומד על שפת המצוק של מכתש רמון יכול להשקיף מצד אחד על נוף ירחי מדהים בעוצמתו, המעורר תחושת יראה ונשגבות, ומהצד האחר על מצפה רמון, עיר עלובה ומכוערת, נטושה למחצה, כמעט עיר רפאים. בין מכתש רמון ("הטבע") לעיר ."מצפה רמון" ("התרבות") פעורה תהום שעומקה כמעט כעומק המכתש עצמו.


העבודה משחררת

משה גרשוני מדבר על עבודתו:
אני יכול לדבר על עולם הצורות שאני עושה בתור עולם נזיל, עולם שאם הייתי צריך לאפיין אותו הייתי מדבר על עולם של צורות שהן על סף התפרקות, כאילו הניסיון האחרון להחזיק צורה במשהו שמתפרק, מתרפט, מתנזל. והניסיון האחרון להחזיק שם צורה הוא האתגר, כי אחרת הציור הוא פרוס או נזיל, ועל הדבר הנזיל הגדול הזה אנחנו מדברים מכל הכיוונים.


after

"קיימות תחושות שהיותן מעורפלות אינו עושה אותן אינטנסיביות פחות, ואין לך נקודה חדה יותר מזו של האינסוף."