שירה

"ערוצים""ערוצים" -2012, הוצאת הקיבוץ המאוחד

שירי ערוצים מנסים לחתור ולחרוץ ברובדי השפה, כדי לחשוף את מרבצי התודעה השונים. הקורא בשירים מהלך בעקבות מאמץ עיקש לאפשר זרימה רציפה ושוצפת של מים חיים, בערוצים שחלקם חסומים וחרבים ורק לחלוחית נחבאת בחגוויהם, חלקם מטפטפים טיפות פוריות וחלקם שופעים זרימת מים ואור.

הערוצים – חלקם אסופים מספריה הקודמים של המשוררת, ולקם חדשים. לעתים הם מתקדמים בלא הפרעה, לעתים חוזרים לאחור, ולעתים מתפתלים סביב מכשולים שונים, בתנועה שבין אי האפשרות המשתקת לבין ההתפרצות – באהבה, במועקה, בהתעלות רוחנית, ובממשי של החיים והמוות.

לשירי "ערוצים"


"שיטפון"" שיטפון" – 2003, הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת ריתמוס

שיטפון נע בין צרים תודעתיים שונים. ציר היסטורי-אישי ששיריו אינם קשורים לעבר אובייקטיבי אלא לעבר חווייתי, המתגלגל לתוך ההווה, נרשם בו ומשפיע עליו. שירים אחרים הם קריאה הבאה מן העתיד ומכוח זה היא מעצבת את ההווה. ציר אחר הוא שרשרת מתפתחת של תודעה שירית, שבאה לידי ביטוי הן בתוכן והן במבנה הפואטי ועוברת בין מצבי אובדן והתחברות בממד אחר.

 

לשירי "שיטפון"

 


"ציפרי המילניום""ציפורי המילניום" – 1999, הוצאת הקיבוץ המאוחד

חוט השני העובר בשירים הוא תנועה בזמן, לעתים רכה וכמעט נסתרת, ולעתים מתפרצת. זוהי תנועה הזורמת בכמה ערוצים הנפגשים ונפרדים, ונעה בין הצורך לשבירת הצורה ובנייתה, בין רבדים שונים של השפה, גבוהה או נמוכה. בין הפאתטי לציני, ובין התקרבות המעוררת אימה להתרחקות המולידה געגוע.

כל שיר ממוקם במקום כלשהו בעולם, מקום תרבותי או פוליטי שבו זמנית הוא גם מקום נפשי, כשהגבול בינו לבין העולם החיצוני מחורר ונזיל. גברים ונשים נעים בשירים אלו לצד אלו במעגלים נפרדים, והמחבר ביניהם אינו יותר ואינו פחות ממבט, מילה, מגע זמני, וגעגוע תמידי אפילו במצב האינטימי ביותר.

לשירי "ציפורי המילניום"


"צל"" צל" – 1996 הוצאת הקיבוץ המאוחד

כשהייתי ילדה
הייתי רשת ריגול.
בלילות שוכבת על סכינים חדים
ובימים בודקת סימני גוף
סימני זמן מתרוקן
ובינתיים ממציאה שיטות מחקר
נותנת סימנים בהולכים על פני.

 

לשירי "צל"

 


"ערפל" – 1991, הוצאת ספריית הפועלים"ערפל"

"…מהיכן לוקח המשורר את החומר ליצירתו? ואיך עולה בידו לפתות את הקורא ללכת אחריו.
…המשורר דומה לחולם בהקיץ – אלא שהוא ממתן את אופיו של החלום בעזרת שינויים והעלמות ומשחד את הקורא בכך שהוא יוצר נחת רוח אסתטית תוך כדי הגשת הזיותיו."

זיגמונד פרויד "המשורר וההזיה"

רוח דברים אלה שרויה בציורי הנוף, הנפש והגוף הרקומים בשירי "ערפל". ההזיה היא רק ראשיתו של השיר ומתוכה הוא עולה ובונה את עצמו כישות נפרדת.

לשירי ערפל