פורסם בתאריך

אהבת הפסיכואנליזה – מהדורה שניה

שמחה עם יציאתה לאור של המהדורה השניה של ספרי "אהבת הפסיכואנליזה: מבטים בתרבות עם פרויד ולאקאן". הוצאת רסלינג. מהדורה מתוקנת ומשופרת.

ruth_golan_2017_con_front

מתוך הכריכה האחורית:

ספר זה הוא מעשה פסיפס המורכב מפעולת סיכום ומפעולת התחלה.  אוסף מאמרים והרצאות, ובהם ניסיון לארגן ולמסור את מה שניתן ללמוד מהפסיכואנליזה. אלה הן נקודות מבט שונות על הפסיכואנליזה מתחומי תרבות שונים, בעיקר מאי-הנחת הגלום בהם.

ש"י עגנון, נתן אלתרמן ותרצה אתר, חנוך לוין, משה גרשוני, לוסיאן פרויד וציבי גבע, פאול צלאן, פרימו לוי – באמצעות התיאוריה של פרויד, לאקאן וז'יז'ק מציעה המחברת קריאות מרתקות ביוצרים חשובים אלה המייצגים את נוכחות הטראומה, ההתענגות הנשית והממשי בתרבות המאה ה-20.

 

פורסם בתאריך

ובאותו עניין – המשך ההתכתבות

לרות שלום וברכה
תודה עמוקה על התשובות המאלפות והצלולות. ברצוני להעיר הערה ולשאול שאלה נוספת.
ההערה.
אני ממליץ לך לקרוא את המאמר של פרופ' שלום רוזנברג על סיפור " שבעת הקבצנים" של ר' נחמן מברסלב כל קבצן מדבר על מום ואחד מהם הוא הקבצן החרש הטוען שכל הקולות הן תוצאת החסר
מאמר  מעולה ביותר אם תרשמי בגוגל את המילים "שלום רוזנברג שבעת הקבצנים "
תוכלי להינות ממנו.
שאלה
לאקאן טען בניגוד לדה סוסיר שהקשר בין מסומן למסמן אינו טואלי אלא משתנה ובר כיפתור.
כיצד ובאמצעות אילו שאלות הפסיכואנליטיקאי ממיס מתיך מפורר את הקשר בין מסמן למסומן
(טענתו של לאקאן ניתפסת כאבסורדית עד היום בעיני ציבור ההדיוטות(
אשמח אם תוכלי בבקשה לפרט קצת יותר לדוגמא מטופל סבור שפיטורין=אסון
כלומר מסמן-פיטורין מוליך חד סטרית למסמן=אסון כיצדד סוללים או צורבים מסלולים/סינופטים
שמדללים ומקלישים ומתיכים את הקשר הטוטאלי בין מסמן למסמן או בין מסמן למסומן
קראתי כמעט את כל הספר "אהבת הפסיכואנליזה " ולא מצאתי כל התייחסות קונקרטית למכניזם שירשור מסמנים זה
 תודה רבה
ובהצלחה
תשובה:
תודה על ההמלצה.
לאקאן התייחס לשרשרת המסמנים. כל מסמן הוא מסומן למסמן שבא לפניו, או כל מסומן הוא מסמן למסומן שבא אחריו.
קשר מקובע נקרא – סימן (ראה בספרי על מקומה של האות). אנחנו לכודים במערכת סימנים שהפנמנו מהתרבות המיוצגת על ידי הורינו ועוד דמויות משמעותיות. הדוגמא שלאקאן נותן למשל היא המשפט "אין עשן בלי אש" (סימן). לאקאן הוסיף – אם יש עשן כנראה שיש מעשן – זה כבר מסמן.
באנליזה ננסה להפוך את הסימן חזרה למסמן – כלומר נכניס אותו לשרשרת או לרשת.
ננסה לעקוב אחר מקורות הסימן שאפשר לקרוא לו גם התניה. למשל עם השאלה "מי אמר לך?" – מי אמר לך שפיטורים=אסון. ואיזה עוד מסמנים מחוברים בנראטיב של המטופל לאסון? ואילו אסונות חווה בחייו?
וכו'. נהפוך את הדו ממדיות לרשת ונחלץ את המבנה שמקבע את חוויית החיים של אותו אנליזנט.
ועוד – יש בסימנים ובהתנהגות החזרתית הנובעת מהם התענגות. בדרך כלל התענגות שגורמת סבל רב לאדם ולסביבתו. הכנסת הסימן לתוך הרשת, או לתוך השרשרת מאפשרת שחרור מהוודאות ועליית ספק או שאלה. היכולת לשאול יכולה לפתוח מנעד חדש של אפשרויות תגובה + מציאת אופן התענגות שגורם פחות סבל.
מקווה שהייתי ברורה